גבולות
גבולות
גבולות הם אחד הנושאים הרגישים והמעצימים יותר בעולמנו.
מגיעה איתו דרישה מלאה לטפח הקשבה פנימית לעצמנו בכל רגע ורגע, בצורה אותנטית ולא מחושבת מראש. יחד עם זאת גבולות בריאים וקשובים מייצרים בתוכנו חווית ביטחון שאינה תלויה בדבר.
לרוב אנו מכירים גבולות ברורים וקבועים, חוקים המעידים על גבול קשיח בין אסור למותר, גדר או קיר בית שמייצרים הבדל ברור בין פנים וחוץ. לעומתם, גבול פנימי בריא הינו גמיש ומשתנה מתוך הקשבה לתחושות, לרגשות ולמחשבות ברגע הספציפי. כלומר, הגבול תלוי בחוויה הפנימית של הרגע הספציפי.
ככל שאני נינוחה ורגועה יותר, צרכיי מסופקים ומערכת העצבים שלי שקטה, כך יכולת ההכלה שלי תגדל והגבול יתרחב. אוכל לתמוך בחברה בזמן שהיא בוכה, אוכל להקשיב לבן זוגי חולק את יומו, לאשתי מספרת על צרותיה, יהיה לי קל יותר לשהות בטמפרטורה שאיננה נעימה לי וכו.
מצד שני, צרכים לא מסופקים, הפעלה ריגשית, מתח ולחץ או כל אי נוחות שכבר קיימת במערכת העצבים מצמצמת ומקטינה את הגבול.
רבים מכירים את רגעי העצבנות שמתעוררים כאשר אנו רעבים ודוחים את הרגע בו נזין את עצמנו, הרגישות עלולה להיות כה גבוהה שגם מגע רך מאדם אהוב יהיה לא נעים, ונרצה שאף אחד לא יגע בנו. כך גם עלול לקרות בזמן התסמונת הקדם וסתית אצל נשים (PMS), סף הרגישות עולה כי הגוף כבר מתמודד עם הפעלה כלשהי בתוכו, בין אם זה אי נוחות פיזית, רגשית וכו'. תקופות משבר קולקטיביות או אישיות יכולות לשנות את מיקום גבולותינו והרשימה נמשכת.
ישנם סוגים שונים של גבולות:
1. הגבול הפיזי אשר מסומן ע"י העור ועוסק בבחירה שלנו במגע לכל אדם, חיה או חפץ. כאן נשאל את עצמנו: מי אני מסכימה שיגע בי? מי לא? האם המגע נעים לי? חזק מידי? חלש מידי? חם? קר? וכו'. הגבול הזה שומר על גופנו.
2. הגבול הרגשי העוסק ביכולת ההכלה שלי את עצמי ואת סובביי. כאן אנו בודים האם יש בי יכולת להיות עם מישהו שבוכה כרגע? שכועס? חרד? מתרגש? או שזה ישיפיע עליי לרעה? האם הרגש שחי בתוכי מצליח לקבל הכלה מעצמי או שאני זקוק לתמיכת האחר? תמיכה מקצועית או חברית? וכו'. הגבול הזה שומר עלינו מפני הצפה ריגשית וניתוקים.
3. הגבול המנטלי עוסק בתוכן אותו אנו מכניסים לראשנו. האם אני מסוגלת באמת לראות עוד חדשות או שזה יעשה לי סיוטים בלילה? האם לראות סרט דרמה או אימה או קומדיה? האם אני צריך זמן של שקט? וכו'. הגבול הזה מאפשר לי לבחור איזה מידע אני מכניס לתוכי ולכן משפיע מאד על עוררות מערכת העצבים וכן על החוויה הריגשית.
4. הגבול האנרגטי שעוסק בסביבתנו הקרובה, בשדה האנרגטי שלנו. לפעמים מספיק שאדם נמצא קרוב אלינו, לא נוגע ואולי אפילו לא מדבר איתנו, אך משהו בנוכחותו הקרובה לא נעימה לנו. הנוכחות שלו מפעילה אותנו, לעיתים אפילו לא נדע מדוע. ברגע כזה אפשר פשוט להתרחק.
5. גבולות האחר וכיבודם, נושא חשוב גם כן. היכולת לקבל בקשה למרחק, לסיום שיחה, סירוב בבקשת תמיכה וכו'. כאן אנו למדים להתמודד עם הרגש שמופעל בנו אל מול גבולות האחר, אם אכן מופעל רגש, בלי להשליכו לצד המבקש.
אם נהייה קשובים למצבנו הנפשי, על כל צדדיו, ברגע הספציפי – נדע למקם את הגבול בהתאם.
כשאנו חווים טראומה הכוללת מגע פיזי, כמו טראומה מינית, אלימות פיזית, נפילה וכן הלאה, למעשה הגבול הפיזי שלנו נחצה, וכתוצאה מכך אנו נפגעים וגבולותינו נפגעים גם כן. מכיוון שמשמעותה של טראומה הינה אנרגיה שלא עברה עיבוד מלא במערכת העצבים שלנו, לרוב בקליניקה אני מזהה שגם עיבוד חציית הגבולות לא קרה. במקרים כאלה הגבולות יחצו שוב ושוב, כאילו נוצר חור שמאפשר מעבר ללא משמר, עד אשר יטופל הנושא כראוי.
בעבודה על הטראומה, דרך תרגילים שונים, המטופל יזהה מחדש את גבולותיו, גם ברובד המנטלי אבל בעיקר ברובד החוויתי-חישתי. הוא ישחרר מגופו אנרגיה כלואה וילמד לחוש בגופו מתי הגבול עומד להיחצות. מכאן ואילך ידע לשמור על עצמו דרך תקשורת מכבדת ולא פוגענית, וכך ישיב לעצמו את כוחו ויכולתו האישית לחוות ביטחון ללא תלות חיצונית. עוצמתו הפנימית שבה לזרוח.
לרוב אנו מכירים גבולות ברורים וקבועים, חוקים המעידים על גבול קשיח בין אסור למותר, גדר או קיר בית שמייצרים הבדל ברור בין פנים וחוץ. לעומתם, גבול פנימי בריא הינו גמיש ומשתנה מתוך הקשבה לתחושות, לרגשות ולמחשבות ברגע הספציפי. כלומר, הגבול תלוי בחוויה הפנימית של הרגע הספציפי.
ככל שאני נינוחה ורגועה יותר, צרכיי מסופקים ומערכת העצבים שלי שקטה, כך יכולת ההכלה שלי תגדל והגבול יתרחב. אוכל לתמוך בחברה בזמן שהיא בוכה, אוכל להקשיב לבן זוגי חולק את יומו, לאשתי מספרת על צרותיה, יהיה לי קל יותר לשהות בטמפרטורה שאיננה נעימה לי וכו.
מצד שני, צרכים לא מסופקים, הפעלה ריגשית, מתח ולחץ או כל אי נוחות שכבר קיימת במערכת העצבים מצמצמת ומקטינה את הגבול. רבים מכירים את רגעי העצבנות שמתעוררים כאשר אנו רעבים ודוחים את הרגע בו נזין את עצמנו, הרגישות עלולה להיות כה גבוהה שגם מגע רך מאדם אהוב יהיה לא נעים, ונרצה שאף אחד לא יגע בנו. כך גם עלול לקרות בזמן התסמונת הקדם וסתית אצל נשים (PMS), סף הרגישות עולה כי הגוף כבר מתמודד עם הפעלה כלשהי בתוכו, בין אם זה אי נוחות פיזית, רגשית וכו'. תקופות משבר קולקטיביות או אישיות יכולות לשנות את מיקום גבולותינו והרשימה נמשכת.
ישנם סוגים שונים של גבולות:
- הגבול הפיזי אשר מסומן ע"י העור ועוסק בבחירה שלנו במגע לכל אדם, חיה או חפץ. כאן נשאל את עצמנו: מי אני מסכימה שיגע בי? מי לא? האם המגע נעים לי? חזק מידי? חלש מידי? חם? קר? וכו'. הגבול הזה שומר על גופנו.
- הגבול הרגשי העוסק ביכולת ההכלה שלי את עצמי ואת סובביי. כאן אנו בודים האם יש בי יכולת להיות עם מישהו שבוכה כרגע? שכועס? חרד? מתרגש? או שזה ישיפיע עליי לרעה? האם הרגש שחי בתוכי מצליח לקבל הכלה מעצמי או שאני זקוק לתמיכת האחר? תמיכה מקצועית או חברית? וכו'. הגבול הזה שומר עלינו מפני הצפה ריגשית וניתוקים.
- הגבול המנטלי עוסק בתוכן אותו אנו מכניסים לראשנו. האם אני מסוגלת באמת לראות עוד חדשות או שזה יעשה לי סיוטים בלילה? האם לראות סרט דרמה או אימה או קומדיה? האם אני צריך זמן של שקט? וכו'. הגבול הזה מאפשר לי לבחור איזה מידע אני מכניס לתוכי ולכן משפיע מאד על עוררות מערכת העצבים וכן על החוויה הריגשית.
- הגבול האנרגטי שעוסק בסביבתנו הקרובה, בשדה האנרגטי שלנו. לפעמים מספיק שאדם נמצא קרוב אלינו, לא נוגע ואולי אפילו לא מדבר איתנו, אך משהו בנוכחותו הקרובה לא נעימה לנו. הנוכחות שלו מפעילה אותנו, לעיתים אפילו לא נדע מדוע. ברגע כזה אפשר פשוט להתרחק.
- גבולות האחר וכיבודם, נושא חשוב גם כן. היכולת לקבל בקשה למרחק, לסיום שיחה, סירוב בבקשת תמיכה וכו'. כאן אנו למדים להתמודד עם הרגש שמופעל בנו אל מול גבולות האחר, אם אכן מופעל רגש, בלי להשליכו לצד המבקש.
אם נהייה קשובים למצבנו הנפשי, על כל צדדיו, ברגע הספציפי – נדע למקם את הגבול בהתאם.
כשאנו חווים טראומה הכוללת מגע פיזי, כמו טראומה מינית, אלימות פיזית, נפילה וכן הלאה, למעשה הגבול הפיזי שלנו נחצה, וכתוצאה מכך אנו נפגעים וגבולותינו נפגעים גם כן. מכיוון שמשמעותה של טראומה הינה אנרגיה שלא עברה עיבוד מלא במערכת העצבים שלנו, לרוב בקליניקה אני מזהה שגם עיבוד חציית הגבולות לא קרה. במקרים כאלה הגבולות יחצו שוב ושוב, כאילו נוצר חור שמאפשר מעבר ללא משמר, עד אשר יטופל הנושא כראוי.
בעבודה על הטראומה, דרך תרגילים שונים, המטופל יזהה מחדש את גבולותיו, גם ברובד המנטלי אבל בעיקר ברובד החוויתי-חישתי. הוא ישחרר מגופו אנרגיה כלואה וילמד לחוש בגופו מתי הגבול עומד להיחצות. מכאן ואילך ידע לשמור על עצמו דרך תקשורת מכבדת ולא פוגענית, וכך ישיב לעצמו את כוחו ויכולתו האישית לחוות ביטחון ללא תלות חיצונית. עוצמתו הפנימית שבה לזרוח.